פרק 9
זה המישפט של פיטרוס מהאגריה שלו.
לא הבנת חשבתי שאת חכמה אמרתי בזילזול.
אני יצור שאמור לשמור עלכם מהילדה שאותה ראית באותו רחוב חשוך אתמול בלילה.
אני יספר לך הכול אבל זה בנינו.
שנת 1564.
טיילתי ביער נפגשתי כול יום שם במרכז היער עם נער האיכרים באתי ממשפחה עשירה. האבל זה קרה אחרי כשהייתי קטנה בת 10 ככה נימשכתי לאותו מקום הוא עורר בי רגשות עזים כול יום הייתי הולכת לשם כאילו מישהו קורא לי באמת קראו לי אבל הבנתי את זה מאוחר מידיי תמיד אמרו לי שאני כמו מלאך קטן הורי קראו לי מלאכית וגם כך כולם חשבו החברים שלי מכרים אפילו סתם זרים במקום ליקרוא לי בשמי קראו לי מלאכית קטנה אמרו לי שאני מיוחדת אבל לא הבנתי עד כמה.
באותו רגעים שהייתי קטנה שמעתי קול מוזר של בחורה כול ירח מלא באותו שעה זה קרה לי שוב ושוב וביום שלפני אותו חלום חלף במוחי מחשבות קרות עברו באותם רגעים.
חלפו השנים במיהירות וכמו שאמרתי בהתחלה הכרתי משהו בן איכרים מישהו פשוט עם לב זהב וזה מה שמשך אותי עליו לא יכולתי לחשוב על חיי בלעדיו וגם לא יכלתי לדמיין את חיו בלעדי.
ניפגשנו לפני פציעת החמה כול שלושה ימים בשבוע חיכיתי רק למפגש הזה.
באמצע לילה לא אפלולי קמתי מישנתי באותו זמן הייתי נערה בגילך קול צורם קרא לי כמו מהופנטת לבשתי שימלה שחורה ונעלים מישום מה ענדתי אץ השרשרתי והנחתי את הטבעת עטיתי מסכה שהשומרים אינם יכלו לזהות אותי וטכשתי שמתי ועניפה שחורה כליידי הנפתי וברגלי לא שלטתי הם הובילו אותי לאותו נקודת מיפגש בקרחת היער השחר כבר עלה ערפל מעט היה.
מבעד העצים רישרוש חזק היסתובבתי מהר לפתע יקלטה דמות מלאכית עם כנפיים שחורות זו לא הייתה מלאכית זה היה שטנית מהגהנום .
שער אדמוני התנופף ברוח שימלה שחורה ארוכה וסרט אדום קשור לידה הימנית כנפיים גדולות מסתרעות עם נוצות שחורות.
את שלי זינקה עליי ידה ניכנס לליבי היא ניסתה לגנוב את הנשמה שלי.
ולפתע מתוך צרחות וכאב פקחתי את עיניי 2 מלאכים תוספים אותה ומושכים אותה ונבלעים בתוך האדמה כשאני מרותקת לקרקע וכמעט מחוסרת הכרה אבל במקום התישבתי ונעלמתי לא מרצוני הפכתי למלאכית אני לובשת שחור הרבה משתי סיבות 1:שלא יחשדו כי מלאכים לא לובשים שחור 2:שניסתה לגנוב את הנשמה שלי לילכה אותה וצילקה אותי לכול החיים לכן אני עם צורה חצי מלאכית חצי אנושית רק שאציל משהו יזכה בצורת מלאך מלאה.
;){kind=link}