1939.מרץ.22
המצב של היהודים גרוע ככול של כל יום עובר,סמתי לב שזה מוזר.. ישספסלים מיוחדים להיהודים אסור להם להכנס למסעדות או חניות, הם חייבים להיות בשעותמסויימות בלילה, יש מקומות שאסור להם להכנס כמו הקולנוע או המרכז ההחלקה,הם חייביםלתפור את התלאי המטופש הזה על בגדהם.
יש לי הרגשה שעוד מאט יגלו שאני יהודייה ואני ממש פוחדת שיקרה משהורע.
אבל זה מזל שלא בדקו עלנו.
לאחר הצוהרים ניגמר בית הספר מוקדם אז הלכתי לסבתי לאכול צוהורייםלסבתי יש בית ממש גדול עם משרתים ומנקות לאחר הארוחה החמה והטיעימה שהגישו ליהלכתי לדבר עם סבתי היא גם כן הייתה יהודיה. ניכנסנו לחד אטום ונעלנו את הדלתובידינו שאף אחד לא מקשיב לשיחה
סבתי התיישבה וקראה לי לבוא לידיה והיא התחילה לומר :"וולריההמקסימה והמתוקה שלי ילדה כולכך נאה אם איי פעם תצתרכי עזרה ממישהו והמשפחה שלךאינה במצב לעזור לך אבל אני מדברת על צרה מקרה חירום של חיים או מוות תברחי לביתהקיץ שלי ביער" למה שאלתי אותה בתמהון..
היא ענתה תקשבי לסיפור..כאן בכניסת הבית הזה ממש נכנסה המשרתת אנהפוחלסקי כשהי כורעת ללדת כאשר בעלה השיכור הכה בה קשות "עזרי לי"בקשה ממני אני לא הססתי ישר לקחתי אותה ושמתי אותה בבית החולים אחר כך שיצאה נתתילה חמישה זולטי לימים שיקמתי את משפחתה בבית הקיץ של המישפחה ביער הסמוך אז אםתיהיי בצרה כול שלהי צרה קשה של חיים או מוות או מיקרה חרום אמיתי לכי לבית זהותומרי שאת נכדתי.
קמנו ויצאנו מהחדר ואני יצאתי מבית סבתי והלכתי לביתי שהיה קרוב בדרךהרהרתי...כי סבתא שלי לא סתם אמרה את זה גם היא הבינה שמשהו עומד ליקרות משהושישנה את חיינו מקצה לקצה.
סבתי הייתה נוהגת לומר לי " איזה חשוב לתת ולא רק לקבל זו מצווההכי גדולה שאת יכולה לעשות..ומה שאת נותנת זה נישאר איתך לכול החיים אפילו אחרימותך
1939.מרץ.22
המצב של היהודים גרוע ככול של כל יום עובר,סמתי לב שזה מוזר.. ישספסלים מיוחדים להיהודים אסור להם להכנס למסעדות או חניות, הם חייבים להיות בשעותמסויימות בלילה, יש מקומות שאסור להם להכנס כמו הקולנוע או המרכז ההחלקה,הם חייביםלתפור את התלאי המטופש הזה על בגדהם.
יש לי הרגשה שעוד מאט יגלו שאני יהודייה ואני ממש פוחדת שיקרה משהורע.
אבל זה מזל שלא בדקו עלנו.
לאחר הצוהרים ניגמר בית הספר מוקדם אז הלכתי לסבתי לאכול צוהורייםלסבתי יש בית ממש גדול עם משרתים ומנקות לאחר הארוחה החמה והטיעימה שהגישו ליהלכתי לדבר עם סבתי היא גם כן הייתה יהודיה. ניכנסנו לחד אטום ונעלנו את הדלתובידינו שאף אחד לא מקשיב לשיחה
סבתי התיישבה וקראה לי לבוא לידיה והיא התחילה לומר :"וולריההמקסימה והמתוקה שלי ילדה כולכך נאה אם איי פעם תצתרכי עזרה ממישהו והמשפחה שלךאינה במצב לעזור לך אבל אני מדברת על צרה מקרה חירום של חיים או מוות תברחי לביתהקיץ שלי ביער" למה שאלתי אותה בתמהון..
היא ענתה תקשבי לסיפור..כאן בכניסת הבית הזה ממש נכנסה המשרתת אנהפוחלסקי כשהי כורעת ללדת כאשר בעלה השיכור הכה בה קשות "עזרי לי"בקשה ממני אני לא הססתי ישר לקחתי אותה ושמתי אותה בבית החולים אחר כך שיצאה נתתילה חמישה זולטי לימים שיקמתי את משפחתה בבית הקיץ של המישפחה ביער הסמוך אז אםתיהיי בצרה כול שלהי צרה קשה של חיים או מוות או מיקרה חרום אמיתי לכי לבית זהותומרי שאת נכדתי.
קמנו ויצאנו מהחדר ואני יצאתי מבית סבתי והלכתי לביתי שהיה קרוב בדרךהרהרתי...כי סבתא שלי לא סתם אמרה את זה גם היא הבינה שמשהו עומד ליקרות משהושישנה את חיינו מקצה לקצה.
סבתי הייתה נוהגת לומר לי " איזה חשוב לתת ולא רק לקבל זו מצווההכי גדולה שאת יכולה לעשות..ומה שאת נותנת זה נישאר איתך לכול החיים אפילו אחרימותך