פרק 8

אדום רייצ'ל 

כחול טיילור

פרק 8

צעדתי איתה לעבר המיבנה הנטוש כשהגענו היא נילחצה מעט אבל יכולתי להבין שהיא מצפה לתשובות אחרי שהבנתי מי היא ובידייתי את זה אני יכולה לספר לה את האמת הלוואי שיכולתי להסביר גם לו.

העבר מסביר הרבה דברים ובנהם מה קורה התחלתי לומר..

עבר זה המפתח להווה ומשם לעתיד לחשתי בעזות מצח בטוני נישמע ליגלוג מה שלא מתאים לתכונה של יצור כמוני

יצור שאלה בתימהון ,  היא הזיזה את האצבע והעבירה אותה בשער האדמוני שלה עינייה הירוקות מישתלבות באופן דומיננטי עם האפור הם דמעו מעט היא לא הבינה במה מדובר.

השבתי לה זה לא המקום שאפשר לדבר על זה תיפגשי איתי מחר בבית הספר אני יודעה לך על מקום ושעה, לא היית צריכה לבוא הנה מילה שלי ניפגש מחר להיתראות.

היא הפנתה את גבה לעבר החשכה ונבלעה בחושך המוחלט, מאותו רגע עד הבוקר חיכיתי בציפייה מלאה לתשובות הסברים למה שקורה פו כול הלילה תהיתי במה מדובר ולא הצלחתי לעצום עיין באותו לילה.
למחרת בבוקר ניגשתי עליה היא ישבה בקצה הכיתה.
היא לא נתנה לי להוציא מילה בואי אחרי הלימודים ליער בין האבנים הגדולות של המיקדש ההרוס.
הנהתי כאות הסכמה.

כול דקה ודקה ניראתה כשעה שלמה כשאתה מצפה למשהו והזמן עומד מילכת השעון הפסיק לתקתק הגירים הצורמים הפסיקו להשמיע קול ,והמורה לא עניין כלל רק הזמן ומה שהיא הולכת לומר מה זאת אומרת יצור, תמיד האמנתי בלב שלם שיצורים קסומים קיימים ותמיד דימיינתי את הבגישה שלי ושלו שאראה אחד אבל בחיים לא דמייניתי שזה יקרה היום בעוד כמה שעות ספורות.

הצילצול האחרון נישמע אספתי את הספרים ואחזתי אותם ביד ורצתי לשער בעודי מכניסה את הספרים לתיקי והתחלתי לרוץ בדרך התיקשרתי לאמא שלי להודיע לה שאני אצל רייצ'ל ואני יאחר כול צעד שלי נישמע כמו רעידה וכול רוחי מצפה בכליון עיניים לתשובות.

היא לא ביזבזה שנייה אחת היא נעלמה כהרף עין יצאתי מהבית הספר ופסעתי לתוך היער היא עוד לא הגיעה הירהרתי במוחי היא כבר תגיע.

השמש לפתע כמו כדור אור החלה להיכבות ליקוי החמה עמד להתחיל נעמדתי מול המבנה בכמה מטרים ספורים השמש היזדקפה כקרן אור הנישכף מבעד ההריסות של המיבנה להקת ציפור דהתה לה באוויר  מאחורי נשימות כבדות הפנתי עליה את גבי לרגע נעשה הכול חשוך 

אמרתי בואי אני יבהיר לך הכול.

היא צעשה אחרי אבל בחששות יכלתי להרגיש אותה את המחשבות את התחושות שלה והדופק המהיר.

עקבתי אחריה בעיוורון כול כך רציתי לדעת מהתשובות ששחכתי שהיא עלולה לעולל לי משהוא רע למרות שלא האמנתי בזה כי הכרתי אותה אבל בכול זאת זה ניראה שאני הכרתי אותה אבל מיסתבר שלא בין ההריסות של המיבנה התיישבנו והחושך נהייה מוחלט למדיי השמיים התכהו לפתע והשמש ניכבתה זה היה צפוי אבל ליקוי חמה כזה לא ניראה מעולם.

אדום רייצ'ל 

כחול טיילור

פרק 8

צעדתי איתה לעבר המיבנה הנטוש כשהגענו היא נילחצה מעט אבל יכולתי להבין שהיא מצפה לתשובות אחרי שהבנתי מי היא ובידייתי את זה אני יכולה לספר לה את האמת הלוואי שיכולתי להסביר גם לו.

העבר מסביר הרבה דברים ובנהם מה קורה התחלתי לומר..

עבר זה המפתח להווה ומשם לעתיד לחשתי בעזות מצח בטוני נישמע ליגלוג מה שלא מתאים לתכונה של יצור כמוני

יצור שאלה בתימהון ,  היא הזיזה את האצבע והעבירה אותה בשער האדמוני שלה עינייה הירוקות מישתלבות באופן דומיננטי עם האפור הם דמעו מעט היא לא הבינה במה מדובר.

השבתי לה זה לא המקום שאפשר לדבר על זה תיפגשי איתי מחר בבית הספר אני יודעה לך על מקום ושעה, לא היית צריכה לבוא הנה מילה שלי ניפגש מחר להיתראות.

היא הפנתה את גבה לעבר החשכה ונבלעה בחושך המוחלט, מאותו רגע עד הבוקר חיכיתי בציפייה מלאה לתשובות הסברים למה שקורה פו כול הלילה תהיתי במה מדובר ולא הצלחתי לעצום עיין באותו לילה.
למחרת בבוקר ניגשתי עליה היא ישבה בקצה הכיתה.
היא לא נתנה לי להוציא מילה בואי אחרי הלימודים ליער בין האבנים הגדולות של המיקדש ההרוס.
הנהתי כאות הסכמה.

כול דקה ודקה ניראתה כשעה שלמה כשאתה מצפה למשהו והזמן עומד מילכת השעון הפסיק לתקתק הגירים הצורמים הפסיקו להשמיע קול ,והמורה לא עניין כלל רק הזמן ומה שהיא הולכת לומר מה זאת אומרת יצור, תמיד האמנתי בלב שלם שיצורים קסומים קיימים ותמיד דימיינתי את הבגישה שלי ושלו שאראה אחד אבל בחיים לא דמייניתי שזה יקרה היום בעוד כמה שעות ספורות.

הצילצול האחרון נישמע אספתי את הספרים ואחזתי אותם ביד ורצתי לשער בעודי מכניסה את הספרים לתיקי והתחלתי לרוץ בדרך התיקשרתי לאמא שלי להודיע לה שאני אצל רייצ'ל ואני יאחר כול צעד שלי נישמע כמו רעידה וכול רוחי מצפה בכליון עיניים לתשובות.

היא לא ביזבזה שנייה אחת היא נעלמה כהרף עין יצאתי מהבית הספר ופסעתי לתוך היער היא עוד לא הגיעה הירהרתי במוחי היא כבר תגיע.

השמש לפתע כמו כדור אור החלה להיכבות ליקוי החמה עמד להתחיל נעמדתי מול המבנה בכמה מטרים ספורים השמש היזדקפה כקרן אור הנישכף מבעד ההריסות של המיבנה להקת ציפור דהתה לה באוויר  מאחורי נשימות כבדות הפנתי עליה את גבי לרגע נעשה הכול חשוך 

אמרתי בואי אני יבהיר לך הכול.

היא צעשה אחרי אבל בחששות יכלתי להרגיש אותה את המחשבות את התחושות שלה והדופק המהיר.

עקבתי אחריה בעיוורון כול כך רציתי לדעת מהתשובות ששחכתי שהיא עלולה לעולל לי משהוא רע למרות שלא האמנתי בזה כי הכרתי אותה אבל בכול זאת זה ניראה שאני הכרתי אותה אבל מיסתבר שלא בין ההריסות של המיבנה התיישבנו והחושך נהייה מוחלט למדיי השמיים התכהו לפתע והשמש ניכבתה זה היה צפוי אבל ליקוי חמה כזה לא ניראה מעולם.