1939.באפריל.2
היטלר היום הגיע לבירתנו וכולם ניתקפים חרדה במיוחד אנחנו.
הוא ביקש כול תיק של כול איש ואיש אשר חיי בעיר במיוחד של המשפחותהגדולות בעיר. לצערנו אנחנו היינו באחד מהתיקים בגלל זה היום אני לא בבית הספרועכשיו על כול בגדיי יש תלאי מכוער.
היום באמצע השיעור השני נכנסו חיילים נאצים לכיתתנו והוציאו אותי הםליוו אותי הביתה ולא אמרו מילה גם שניסית לדבר איתם הם לא הפנו עלי את המבט בביתשלי חיכו לי ההורים שלי ואחותי הקטנה סופי אשר התלוננה על זה שהוציאו אותה מהשיעורהאהוב עליה שיעור אומנות.
כשעברתי ליד בית הספר בשביל ללכת לדבר עם מושה היא היתביישה לגשת עליהאבל בכול זאת באה עלי לדבר איתי כולם נעצו בי מבטים ואז אחד הבנים הצביע עלי ואמר"יהודיה" זה צרם כיאילו זה קללה הכי נוראה בעולם שאמרו לך שאר חברי הפנולי את מבטם והסתובבו אבל זו הייתה הרגשה נוראה וצורמת היא לא הייתה נעימה זה כאב.
a� -h�� minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi'>סבתי התיישבה וקראה לי לבוא לידיה והיא התחילה לומר :"וולריההמקסימה והמתוקה שלי ילדה כולכך נאה אם איי פעם תצתרכי עזרה ממישהו והמשפחה שלךאינה במצב לעזור לך אבל אני מדברת על צרה מקרה חירום של חיים או מוות תברחי לביתהקיץ שלי ביער" למה שאלתי אותה בתמהון..היא ענתה תקשבי לסיפור..כאן בכניסת הבית הזה ממש נכנסה המשרתת אנהפוחלסקי כשהי כורעת ללדת כאשר בעלה השיכור הכה בה קשות "עזרי לי"בקשה ממני אני לא הססתי ישר לקחתי אותה ושמתי אותה בבית החולים אחר כך שיצאה נתתילה חמישה זולטי לימים שיקמתי את משפחתה בבית הקיץ של המישפחה ביער הסמוך אז אםתיהיי בצרה כול שלהי צרה קשה של חיים או מוות או מיקרה חרום אמיתי לכי לבית זהותומרי שאת נכדתי.
קמנו ויצאנו מהחדר ואני יצאתי מבית סבתי והלכתי לביתי שהיה קרוב בדרךהרהרתי...כי סבתא שלי לא סתם אמרה את זה גם היא הבינה שמשהו עומד ליקרות משהושישנה את חיינו מקצה לקצה.
סבתי הייתה נוהגת לומר לי " איזה חשוב לתת ולא רק לקבל זו מצווההכי גדולה שאת יכולה לעשות..ומה שאת נותנת זה נישאר איתך לכול החיים אפילו אחרימותך
;){kind=link}